ארגונים, מוסדות, חברות, מפעלים ומקומות עבודה רבים מבקשים להשיג שליטה על היוצאים והנכנסים לתחומיהם. אם בעבר רק מקומות עבודה ומתקנים בעלי סיווג בטחוני גבוה נדרשו להקים מנגנוני בקרת כניסה, הרי שכיום ברור לכל כי בקרת כניסה היא מצרך מבוקש כמעט בכל ארגון או מוסד, לא משנה מהו תחום פעילותו.
בקרת כניסה – מניעת כניסתם של גורמים זרים
מטרתם הראשונית של אמצעי בקרת כניסה היא למנוע את כניסתם של גורמים זרים ושאינם מורשים לתחומי המוסד, המפעל, המתקן וכו'. בין אם מדובר במקום פרטי ובין אם זהו מוסד ציבורי או מתקן צבאי, לא כל אדם יכול ורשאי להיכנס למקום. אמצעי בקרת כניסה מבטיחים שפרט לעובדי המקום ולאורחים שקיבלו היתר כניסה מיוחד, איש לא יוכל להיכנס.
אמצעי בקרת הכניסה ימנעו את כניסתם של גורמים עוינים, כמו מחבלים, שעלולים לראות במתקנים ובמוסדות מסוימים כיעד אסטרטגי לפיגוע. אמצעי בקרת הכניסה גם ימנעו את כניסתם של עובדים מחברות מתחרות, שעלולים לרצות לדלות מידע פנימי ולבצע ריגול תעשייתי במסדרונות החברה. ובנוסף, אמצעי בקרת הכניסה יוכלו למנוע גם את כניסתם של עיתונאים וצוותי תקשורת, שעלולים גם הם לפגוע באינטרסים של החברה.
בקרת כניסה וקורא כרטיסים – בקרה על כניסת העובדים
אמצעי בקרת הכניסה הפופולאריים הם מעברי קרוסלות או דלתות אוטומטיות, הנפתחות רק באמצעות הצמדת תג אישי למתקן קורא כרטיסים. מכיוון שרק לעובדי המקום ולאורחים שקיבלו היתר זמני יש כרטיס שכזה, רק הם יוכלו להעביר אותו בקורא הכרטיסים ולהיכנס למתחם.
חשוב לזכור שגם בתוך מוסד מסוים או חברה אחת, ישנם עובדים שונים בעלי תפקידים שונים. משמעות הדבר היא שיכולים להיות במוסד / בארגון מתחמים המיועדים רק לעובדי מחלקה מסוימת או לעובדים בעלי דרגת הרשאה גבוהה יותר. לכן, ישנם אמצעי בקרת כניסה שמשמשים גם לשם בקרת כניסתם ויציאתם של עובדים ל/ממחלקות הארגון הפנימיות. כך למשל, למעבדות בבתי חולים יכולים להיכנס רק עובדי המעבדה ולא בעלי תפקידים אחרים בבית החולים.
בקרת כניסה מגנטית מול בקרת כניסה ביומטרית
כאמור, בבקרת כניסה מגנטית, שערי החברה, כמו גם דלתות של מחלקות ואגפים פנימיים בתוכה, נפתחים רק לאחר שעובד / אורח בעל אישור העביר את הכרטיס המגנטי שלו בקורא כרטיסים. אולם לבקרת כניסה שכזו יש חיסרון מובהק: עובדים יכולים להעביר את הכרטיס האישי שלהם לאדם אחר, שאינו מורשה כניסה, אשר יכנס בניגוד לנהלים. גם במקרה שעובד איבד את כרטיסו האישי, מוצא הכרטיס יוכל לעשות בו שימוש לרעה. על החסרונות הללו מתגברת בקרת הכניסה הביומטרית שבאמצעותה שער כניסה נפתח רק לפי הזדהות.
בקרת כניסה ביומטרית מאפשרת פתיחה של דלתות רק לאחר שעובד העביר את אצבעו בקורא ביומטרי, אשר זיהה את טביעת אצבעו במערכת. עם קבלתו לעבודה, כל עובד נדרש להכניס את טביעת אצבעו למערכת הביומטרית הממוחשבת. טביעת אצבעו תאפשר לו לפתוח את דלתות הכניסה הראשיות, וגם דלתות מעבר פנימיות בתוך הארגון. בקרת כניסה שכזו לא מאפשרת זיופים ו"גניבת זהות", שכן לכל אחד יש טביעת אצבע ייחודית.
